ואם אמר המלו' ללוה פייס לפלוני שיתן דינר לפלוני אפי' להקדש או לנכרי או זרוק לים ואלוה לך הוי ריבית קצוצה ומוציאין מהמלוה ללוה כיון שהוא קצץ עמו ליתנו לפלוני (ש"ך ס"ק י"ט) דאע"ג דלא אתי זוזי לידי המלוה ולא לשלוחו ולא פרע בהן חובו מ"מ מה שנתן על פיו הרי הוא כאלו הגיעו לידו והוא יתן לפלוני או זרקו לים ואין חילוק דה"ה אם הלוה אמר כן למלוה ומשום זה הלוה לו (סעי' י"ג):
חכמת אדם · סימן קל״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.