הנצרך למעות על שעה חדא ויש לו בביתו אלא שנאבד המפתח וכיוצא בו ואמר לחבירו תן לי כך וכך מעות עד שאמצא המפתח ואתן לך יותר אע"פי שלא הזכיר לשון הלואה וגם הזכיר לו בהדיא עד שאמצא המפתח וא"כ הוי כמקח וממכר שמוכר לו המעות שבביתו בעד מעותיו אפ"ה הוי ריבית דאורייתא. ולאו דווקא מעות במעות דה"ה תבואה בתבואה דכיון דהוי הכל מין א' לא הוי כמכירה והוי ר"ק כיון שנתן לו יותר (סי' קע"ג סעי' ו' ועיין בנ"י בפ' הזהב דף פ"ע ועיין לקמן בדין ריבית שע"י מכירה סי' י"א י"ב):
חכמת אדם · סימן קל״ב, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.