חכמת אדם · סימן קל״ב, א׳

דין ריבית כסף בכסף ע"י הלואה באיזה צד מותר (ק"ס):לא אסרה תורה אלא ריבית הבא מיד הלוה למלוה כדכתיב את כספך לא תתן כו' וכן גבי אזהרת הלוה כתיב לאחיך לא תשיך משמע דוקא מלוה למלוה או משליח לוה לשליח מלוה ואין הכוונה שהלוה אינו נותן בעצמו הריבית למלוה אלא ששולח לו ע"י שליח דזה ודאי אסור מדאוריית' שאפילו שלחו ע"י קוף הוי ריבית שכיון שהלוה לוה מן המלוה א"כ הרי המלוה מתרבה ממונו מן מעות הלוה (עיין מל"מ פ"ה) אלא הכוונה שאין הלוה נותן ריבית כלל דאע"פי שהמלוה מתרבה ממונו לא איכפת לן לפיכך מותר לאדם לומר לחבירו הילך דינר והלוה לפלוני י' דינרין שכיון שאין הלוה ניתן מכיסו כלום מותר לפיכך אסור לזה לחזור וליקח דינר זה שנתן מהלוה ויש אוסרין אם פייס הלוה לאותו פלוני שיתן עבורו דאם פייסו מחזי כשלוחו ואסור מדרבנן ורוב פוסקים מתירין בזה (סי' ק"ס סעי' י"ג) וכ"ש שלא יקדים לו הלוה לנותן מתנה דרך שכירות שישתדל לו הלואה ממלוה והוא חוזר ונותן למלוה המתנה ההיא או פחות או יותר קצת ריבית גמור הוא (ט"ז סק"ז) וי"א דאפי' חוזר הלוה ונותנו מותר דהא מדינ' לא הי' חייב הלוה לשלם לזה כלים ומאי דיהיב לי' שכר טרחו יהיב לי' מנפשי' (ע"ש מה שכתבתי בשם ריטב"א) אבל אם הבטיח הלוה לשליח זה לחזור לו מעותיו לכ"ע אסור מדרבנן ואם אמר הלוה כל מה שיתן לפלוני כדי שילוה לי אינו מפסיד בזה נחלקו הראשונים דיש אוסרין ויש מתירין (עיין ב"י ומל"מ שם) אבל אם אמר כ"ז שלא יתן לך פלוני מעות שאתה מלוה לו אתן לך כל חודש דינר אסור דמקבל עליו ריבית וכ"ז שאין הלוה פורע לו הקרן יש ע"ז חוב הריבית נמצא גם אחריות הקרן עליו (ט"ז סק"ו):