המלוה את חבירו אסור למלוה ליהנות מן הלוה אפילו בדברים שהמלוה אינו נהנה והלוה אינו חסר כלום אם הוא דבר של פרהסיא כגון לעשות מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל או לדור בחצירו חנם אפי' הוא חצר שאינו עומד להשכיר וגם המלוה אינו דרכו לשכור ואפי' להשכירו פחות משויו אסור כדלקמן סי' קל"ו סי' א' וה"ה כל דבר של פרהסיא אסור כגון לקנות עבורו בב"הכנ לקרותו בתורה ושאר כיבודים אפי' אם הלוה אינו מתכוין כלל לכבדו בשביל המלוה דהרואים יחשדו שעושה כן בשביל הלואה אא"כ ידוע לכל שבלא"ה עושה כן ואם הלוה מתכוין בשביל הלואה אסו' (קס"ו) ואם הדבר ידוע שקודם הלואה היו אוהבים זא"ז כ"כ שהיו משאילים חצר זה לזה כשצריכים לפעמים מותר אף לאחר הלואה (ורש"ל אוסר) ודוקא דברים של פרהסיא אבל מותר להשאיל כליו ובהמתו אם היה משאילו בלא"ה כיון שאינו דבר של פרהסיא ובלבד שיעשה מדעת הלוה ושלא יתכוין הלוה בשביל ההלואה (שם) ועיין לקמן כלל קל"ו ומענין דר בחצירו סי' א':
חכמת אדם · סימן קל״א, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.