מותר ללות בריבית לצורך פ"נ ומ"מ המלוה עושה איסור דמה פ"נ שייך אצלו וכן אסור ללות לצורך הקהל כ"א לצורך גדול דאז נחשב לפ"נ (ק"ס ס"ב) ואם הקהל צריכים מעות ימכרו עזר היין או שאר דברים (ר"ל שלא יהיה רשות לשום א' מהקהל למכור יין רק זה) ליחידים לזמנים ידועים והקונים יתנו שט"ח ע"ז ואח"כ ימכרו הקהל השט"ח למי שיתן המעות מיד (קע"ג סעי' ה') וגם נהגו היתר ללות מהנכרי אע"ג דהם כשלוחי הקהל (עיין סי' קס"ט סעיף י"ז) ולוין בריבית לצורך שבת או סעודת מצוה (א"ח סי' רמ"ב במ"א סק"ב בשם ש"ל וירושלמי) (בבאר יעקב מבואר שדוקא ברבית דרבנן ובפ"מ א"ח ס"ק הנ"ל ובמחצית השקל אי' להדיא שפי' שלוין ברבית בהיתר אבל לא באיסור ואמר הגאון מוהר"א הנ"ל שהרבותא הוא שמחוייבים ללות אפילו בריבית לצורך שבת כדאיתא ד' ט"ו ע"ב לוו עלי כו' אבל לא באיסור וצ"ע בירושלמי ובר"ל בשם ירושלמי):
חכמת אדם · סימן ק״ל, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
