איסור ריבית ולמי מותר להלוות בריבית (סי' קנ"ט ק"ס):יתברך יוצרנו אשר ברא עולמו בחסד ורוצה שיתנהגו בריותיו זה עם זה בחסד ורחמים וחמלה וצוה בת"הק ללות לעני לזכותינו לעו"הב ולפי שנפשו של אדם מתאוה וחומד לממון לפיכך הזהיר אותנו בהרב' לאוין כדי להרחיקנו מלהרבות ממונינו ברבית (א) אזהרה על המלוה שלא להלוות בריבית שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך (ב) אזהרה על הלוה שלא ללות מישראל בריבית שנאמ' לא תשיך לאחיך ר"ל שלא ינשך למלוה (ג) שלא להשית יד בין מלוה ללוה בריבית (ד) שלא להיות ערב או עד או סופר שנאמ' לא תשימון עליו נשך מלבד שכל א' ואחד עובר על לאו הכולל לפני עור לא תתן מכשול שהרי כ"א מכשיל חבירו הא למדת שהמלו' בריבית עובר על ו' לאווין לא תהי' לו כנושה (שכן דרך המלוה ללות בריבית) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ואין חלוק בין נשך כסף לנשך אוכל כדכתיב נשך כסף נשך אוכל כו' ולא חלקן הכתוב אלא לעבור בכל אחד בב' לאוין) אל תקח מאתו נשך ותרבית. לא תשימון עליו נשך. ולאו הכולל שלפני עור. הלוה עובר בג' לאחיך לא תשיך. לא תשיך לאחיך. לפני עור. ערב ועדים וסופר עוברים ב' לא תשימון עליו נשך. ולפני עור. והסרסור ביניהם עובר בלפני עור בלבד שהרי אינו משים עליו הנשך (ק"ס סעי' א'):
חכמת אדם · סימן ק״ל, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
