חכמת אדם · סימן י״ג, כ״ז

אף על גב דמדינא דגמרא וכ"פ הב"י בש"ע ריאה שניקבה בגב האונא וכשר שבין הצלעות סותמת כשר אבל המנהג במדינות אלו להטריף כל סרכא שמריאה לדופן באיזה מקום שהיא כל שהיא סרכה גמורה שאינה ניתקת על ידי מיעוך ומשמוש וכן אם דבוקה לדופן ואינה מתפרדת ע"י הולכת היד בנחת וכ"ש כשידעינן שניקבה האונא אע"פ שהדופן סותמה היטיב ואין לשנות כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם והטע' דמדינא אין להכשיר במגב אונא לדופן כי אם היכא דסביך היטיב בבשר הדופן ואנן לא בקיאין היאך מקרי סביך. ועוד דיש פוסקים דמ"מ בעי בדיקת ריאה בפושרין ואנן לא סמכינן אבדיקתינו להקל ומ"מ בזה מהני מיעוך ומישמוש אבל אם נסרכה גב אונא לדופן ויש מכה בדופן אע"ג דמדינא דש"ס כשיש מכה בדופן עדיף טפי משאין מכה בדופן. דאז תלינן שהסרכא היא באה ממכה שבדופן מ"מ כיון דצריכה בדיקה בפושרין ואנן לא בקיאין לא סמכינן בזה. ואפי' מיעוך ומישמוש לא מהני דכיון שיש מכה בדופן מחלחלת את הסרכא וניתקת בקל ומ"מ במקום שנוהגין עפ"י פסקו הש"ע אין למחות בידם (תב"ש) ונ"ל דזה דוקא במקום שלא קבלו עליהם חומרת רמ"א אבל במדינות אלו שכבר קבלו עליהם כולם חומרת רמ"א אלא שבא גדול אחד הראוי לסמוך על דעתו ולהכריע כפסקי הש"ע מ"מ לאחר מותו דוקא מי ששמע מפיו הן יכולין לעשות כמותו אבל מי שלא שמע מפיו אינו יכול לסמוך ולהתיר מפני ששמע ממי ששמע מפיו :