חכמת אדם · סימן י״ג, י׳

במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשמוצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים בה וממעכים אפילו הרבה רק שיהיה בנחת עד שמסירין כל הסרכא מהריאה וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזקינן אותה לריר כי סוברים שסרכא גמורה כל עוד שמשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסרכא בודקים מקום הסרכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהרו למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשית הסרכא עדיין לא הוקשה ואע"ג דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר דכל דבר שצריך בדיקה מדינא אין אנו סומכין על בדיקותינו אלא עיקר ההיתר לפי שעברה הסרכא ע"י משמוש מחזקינן לריר בעלמא ובדיקה זו אינה אלא לחומרא שמא תבצבץ ומ"מ אם לא בדקו כן טרפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סרכות קולא גדולה היא (ט"ז וש"ך תב"ש). וצריכין הבודקים ליזהר שלא ימעכו כ"א בנחת ולא בכח כלל וכ"ש שלא ימעכו בסמרטוט או בצפורן או ע"י אפר וחול רק באצבעותיו יגלגל קצת ולא יאמר מה בכך הרי עתיד אני לבדוק בפושרין שכבר בארנו דבדיקה זו דפושרין אינו אלא להחמיר. גם צריך ליזהר שיסיר כל הסרכא מהריאה ולא שישאר ממנה כלום ולא שום דלדול דכל שלא הלכה מכל וכל יראה מזה דלאו ריר הוא כ"א סרכא גמורה ועוד דאיך יבדוק ע"י פושרין והלא הסרכא סותמת וכל שאינו נזהר בזה מאכיל טרפות לישראל. גם צריך הבודק ליזהר שלא לבדוק במים צוננין אלא דוקא בפושרין או מכניס מים לפיו עד שיתחמם כרוק (תב"ש) גם יש בודקים שממעכים והולכים עד שנעשה הסרכא כחוט ואז דוחין באצבע עד שנפסק ואח"כ מפרקין הסרכא מן הריאה וזה מאכיל טרפות (כו"פ) ולכן צריך הבודק שיהיה ירא אלהים ויודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח וכל הירא לנפשו יהיה נזהר שלא לאכול מבהמה שהיה בה סרכות שעברו ע"י מיעוך. וכן נוהגין כל היראים שבכל עיר ועיר וע"ז נאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה: