כתיב וברותי מכם המורדים והפושעים אלו הם בני ט' מדות (ר"ל כי כולם הם פושעים ומורדים כענין בן יפ"ת והלבוש פי' שהבועל נקרא מורד ופושע ואין הלשון משמע הכי) בני אנוסה לא מבעי' שאנס אשתו אלא אפי' שלא אנס רק שאינה מרוצה לכך מפני כעס שיש לה עליו ולכן צריך לפייס מקודם עד שתתרצה ותאהבנו. בני שנואה ששונא אותה בשעת תשמיש אבל אם בשעת תשמיש אוהבה אע"פי שקודם תשמיש שנאה שרי: בני נידוי בין שהוא או היא בנידוי: בני תמורה שבועל אשה זו ומכוין לאחרת ושתיהן נשיו. בני מורדת דאמר' לא בעינא לך ואעפ"כ הוא משמש עמה אע"פי שרצוי' בשעת תשמיש' בני שכרות או הוא או היא: בני גרושת הלב שבדעתו לגרשה כגון מאותן שכופין להוציא אע"פי שהוא אוהבה: בני ערבוביא שנותן דעתו על אחרת. בני חצופה שתבעתו היא בפה והרי היא כזונה אבל אם אשתו מרצה אותו ומקשטת עצמה שיתן דעתו עליה אדרבה חייב לבעלה דאז חייב בעונה והויין ליה בנים מהוגנים:
חכמת אדם · סימן קכ״ח, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.