אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה שמא יבא לידי הרהור ודוקא בתשמיש שהאשה עושה לבעלה דבר חיבה כיון רחיצת פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו רק המים ואינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס ואמנם נוהגין היתר וסומכין עפ"י הפוסקים דכ"ז אינו אסור רק בדרך חיבה אבל התשמיש שאנו משתמשין הוא בדרך שירות ועבדות מותר ועוד שיש פוסקים דדוקא במקום יחוד אסור. ומ"מ במקום שיש לחוש להרהור פשיטא דאסור ולכן אסור לרחוץ משפחות גויות במרחץ לא מבעי כשאינן מכוסות כולה בבגדיה דלכ"ע אסור ואפילו כשהן מכוסות כולו שומר נפשו ירחק מזה ומותר לאכול מקערה אחת ולהושיט מידו לידה בכל הנשים אפילו עריות דלא אסרו זה אלא באשתו נדה שיש לו קירוב הדעת ביותר ויש אוסרין גם בזה (סעיף ה'):
חכמת אדם · סימן קכ״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.