צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה אפילו אינו מהרהר ואסור להריח בבשמים שעליה ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו מונחים על השולחן וכן בכל תכשיטי נשים שמא יבא להרהר בה כיון שמכירה פגע אשה בשוק אסור להלוך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין להנית ממנה כאלו מסתכל בבית תורפה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה ואין חילוק בכל זה בין קטנה או גדולה ואפילו פנויה אם כבר פרסה נדה ולא טבלה הרי היא ככל העריות ואפילו פנויה שטבלה אסור להסתכל בדרך תאוה וזנות וע"ז נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אבל מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן שאסור לקדש אשה עד שיראנה (סי' כ"א) ובאשתו נדה מותר להביט בפניה אבל לא במקומות המכוסים שבה ונתבאר דינה בהלכות נדה:
חכמת אדם · סימן קכ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.