יכולה לטבול בין במקוה והיינו מקום שנתקבץ שם מים ע"י גשמים ובין במעין אלא שהמקוה אינו מטהר אלא באשבורן ר"ל שהם קבועין ומכנוסים ועומדין במקום א' כגון שהיה כאן גומא וירדו לתוכו מי גשמים או שנזחל לתוכה מים מן ההרים אבל כשהן זוחלין פירוש שאינם מכונסים אלא שנמשכין והולכין אע"פי שיש באותו מקום אלף סאה ואפי' גבוה המים הרבה פסול מה"ת דכתיב אך מעין ובור מקוה מים וכל אך הוא מיעוט וקבלו חז"ל דאתי למעט דדוקא מעין מטהר בזוחלין אבל לא מקוה אבל המעין כשר אפילו אינו מכונס אלא שנמשך והולך כנהרות שהם מימי מעינות. ובורות שחופרים בארץ עד שהמים נובעים יש להם דין מעין שהרי המים נובעים ממילא:
חכמת אדם · סימן קכ״ב, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.