דין המקוה (סי' ר"א):אע"ג דכתיב בכל הטמאים ורחץ במים אין הכוונה שירחצו במרחץ דאפילו יבואו עליו כל מימות שבעולם עדיין הוא בטומאתו וכן הנדה חייבים עליה כרת אפילו תרחץ בכל מימות שבעולם אלא הרחיצה ר"ל טבילה במקוה או מעין כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור וקבלו חז"ל דאין כוונת הפסוק שלא יקבלו טומאה דזה פשיטא כיון שהם מחוברים לקרקע ומחובר אינו מקבל טומאה אלא כוונת הפסוק שהטובל בהן יהיה טהור וכל רחיצה האמור בתורה היינו טבילה:
חכמת אדם · סימן קכ״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.