במקום שאמרנו שצריכה טבילה שנית אם נתעסקה באותו המין לאחר הטבילה פסק בש"ע דתלינן שנדבק בה אחר טבילה אבל הב"ח והש"ך פסקו כגדולי הפוסקי' דלא מהני דכיון דהיתה בחזקת טומאה אינה עולה מטומאתה עד שתאמר ברי לי שלא היה עליה דבר זה קודם טבילה (סעיף י"א ובש"ך ס"ק ט"ז) (מיהו מה שכ' הב"ח מי ימלא לבו להקל באיסור כרת ר"ל שעיקר איסור נדה הוא איסור כרת אבל ודאי חציצה זו אינו אלא מדרבנן אם לא ברובו המקפיד וזה אינו שכיח ועוד צריך לעיין מה שכתבו תוס' בנדה דף ה' ע"ב ד"ה ואם א"א דהא איתא בחולין אי אמר ברי לי שלא נגעתי ל"ד אלא קרוב לודאי ע"ש וא"כ ה"נ קשה מאי דמסיים הבריי' עד שיאמר ברי לי אכ"ק פשיטא אך מתוס' שם דכ' דעזרה הוי ר"ה משמע דקרוב לודאי נקרא ספק) אעפ"י שאינה יודעת אם היה עליה בשעת טבילה כיון שעכ"פ קודם טבילה ודאי לא היה עליה (כ"כ הס"ט):
חכמת אדם · סימן ק״כ, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.