טעתה במנין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ד' ימים עם יום השימוש כדי שלא תפלוט ש"ז ואח"כ תמנה יום אחד נקי ותטבול וה"ה אם טעתה ב' ימים או ג' תמנה אחר ד' ימים לתשלום ז' נקיים אם יום א' או ב' או ג' (ט"ז) ונ"ל דמ"מ צריכה לבדוק עצמה בכל יום אם לא תראה דם שהרי היא עדיין בתוך ימי ספירה אלא דאפילו אם לא תראה אינו עולה למנין ז' נקיים אבל אם כבר ספרה ז"נ וטבלה אלא שלא טבלה כראוי ושמשה ה"ז טובלת בכל עת דסתירה דלאחר ז' אינה סתירה (סעיף י"ב) ובדיעבד אם לא המתינה אחר ראיתה אלא ד' ימים אפילו בשמשה או בלא שמשה והתחילה לספור ז' נקיים וטבלה ושמשה דא"צ לספור עוד תשלום הימים שהקדימה למנית ולטבול שנית דשמא נתעברה שלא להוציא לעז על העובר וע"ש בס"ט ס"ק מ"ב טעמים נכונים:
חכמת אדם · סימן קי״ז, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.