ואע"פי שבודקת בבדיקה זו לא סמכינן על זה להתיר רק דוקא באשה שיש לה ווסת קבוע ואז סמכינן ע"ז להתירה ע"י בדיקה זו בין ווסת לווסת דס"ל להאי סברא דכאב אינה כמכה ואפילו כמכה שאינה ידוע להוציא דם או עכ"פ לא עדיפא ממכה שאינה ידוע שמוציא דם דקיי"ל בכלל ק"י דצריכה ז"נ ולכן ע"י בדיקה זו סמכינן על זה להתירה לגמרי אבל באין לה ווסת לא סמכינן אבדיקה זו ואפילו באין לה ווסת קבוע כגון שפחתה או הותירה ג' או ד' ימים נמי מותרת ע"י בדיקה זו רק שיהיה לה עכ"פ אורח כנשים שתראה ג"כ לפרקים שלא ע"י הטלת מ"ר (ומ"שכ רמ"א אשה שיש לה ווסת ר"ל אורח כנשים) (ולכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים) ולכך טהורה בין עונה לעונה או מל' יום לל' יום אבל אם אין לה אורח נשים כלל ואינה רואה תמיד רק בהטלת מי רגלים וא"כ אם נטהר אותה א"כ לא תהיה טמאה לעולם וזה א"א (ש"ך ס"ק ז'):
חכמת אדם · סימן קי״ד, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.