חכמת אדם · סימן קי״ד, ה׳

וכ"ז אם נמצא דם במקרה אבל אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשע' שהיא מטלת מים כגון החולי שקורין (הארן ווינד) (נ"ל שהוא חולי שתמיד צריכה להטלת מ"ר מעט מעט ואין מ"ר שלה בב"א (ס"ט ס"ק ה') יש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מ"ר וממנה הדם יוצא ואפי' לא מצאה בתוך מי רגלים אלא אחר שקנחה עצמה מהשתן מצאה על העד דם טהורה דמאחר דמרגשת כאב ולא מצאה דם רק אחר הטלת מ"ר ודאי דם מכה הוא ול"א דע"כ לא בא מחמת מ"ר דא"כ היה לה למצוא בתוך מי רגלים די"ל דנתעורר לצאת עם המ"ר ולא יצא עד עכשיו (לבוש וכ"מ להדיא בהגהת ש"ד וכ"מ מרמ"א דאל"כ הל"ל ואפי' אם מצאה גם אחר הטלת מ"ר כיון דעיקר ההיתר הוא ממ"ר אע"כ דליתא) ואם לא היה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אלא קודם לכן ואח"כ הצ"צ מחמיר דדוקא כשהיה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אמרינן דמוכח שהוא מחמת מכה אבל אם הכאב היה קודם הטלת מ"ר ואחריו אמרי' דהדר למקור ואייתי מן המקור אבל הס"ט כ' דאם ראתה גם במ"ר אז צריכה שתהיה הכאב בשעת הטלת מ"ר אבל אם לא מצאה בתוך מ"ר רק אחר שהטילה מצאה על העד אז אפילו אינה מרגשת בכאב רק אחר הטלת מים סגי (ועיין בתשו' אמ"ו נ"ב סי' מ"ח וסי' נ' דהחליט דבדיקת מהרי"ו מהני אפינו בלא כאב) . ואם הכאיב לה קודם הטלת מ"ר בסמוך לה ממש ובשעת הטלת מים לא הרגישה כאב צ"ע (ונ"ל דסברא זו ס"ל דכאב הוא דומה למכה מבוררת דידוע שהיא מוצאת דם מלעיל כלל ק"י סימן ו'. ולפ"ז אין חילוק ג"כ בין אשה שיש לה ווסת או אין לה ווסת (שם) ואפשר דדוקא בכאב זה ס"ל דדומה למכה כיון שיש קצת הוכחה שהוא עם מ"ר):