חכמת אדם · סימן קי״ג, מ״ג

כיון דכתמים דרבנן הקילו חכמים לתלות בין בעצמה ובין בחברתה כגון שהשאילה החלוק הבדוק לחברתה ואח"כ נמצא בו כתם וא"י אם מהראשונה או מהשניה אם שניהן טהורות שניהם טמאות דמאי חזית דמקלקלת להאיך טפי מהאיך אבל אם אחת מהן מקולקלת כבר דאם תתלה בה לא תקלקל אותה היא טמאה וחבירתה טהורה ולפיכך לבשה החלוק הבדוק ופשטתה והשאילה לישראלית נדה או אפילו לסופרת ז"נ ועדיין לא טבלה או לנכרית שכבר הגיע זמנה לראות פ"א וכבר ראתה פ"א אעפ"י שאינה רוא' בימי השאלת החלוק דנכרית אין מקפדת לנקות עצמן מן הנדות (משא"כ בישראלית ולכן בעינן שהיא נדה בימי שאלה) ואח"כ החזירה לה החלוק ונמצא בו כתם. וה"ה אם בדקתו ולא לבשה אותו אלא השאילתו להן ואח"כ לא בדקה קודם הלבישה ומצאה בו כתם תולה בהן והיא טהורה כיון דאינה מקלקלת אותם שהרי הם בלא"ה טמאים ואפילו בסופרת ז"נ דמקלקל לה קצת מה שספרה אפ"ה כיון שבלא"ה היא טמאה לא חשיב זה קלקול מה שיסתור ימים הראשונים. ובכ"מ שתולה אין חילוק בין שהיא בג"י ראשונים לדעת הב"י אבל אנן הנוהגין עפ"י רמ"א בג"י ראשונים של ז"נ אין תולין בכתמים בדבר אחר כ"א במכה בגופה כדלעיל סי' מ' (סעיף מ"א מ"ב):