חכמת אדם · סימן קי״ג, מ׳

וכ"ש אם לבשה החלוק הבדוק לה בימי נדתה ופשטתה ולא בדקתה וחזרה ולבשתו בלא בדיקה בימי טהרתה ונמצא בו כתם דתולה שמימי נדותה הוא ואפי' היה הכתם מגליד שהרי לא נתכבס החלוק ומ"מ בג' ימים ראשונים של ז"נ לדידן הנוהגין עפ"י רמ"א דקיי"ל דאז לא תלינן אלא דוקא במכה שבגופה כדלקמן מ"מ לא חשבינן זה למכה שבגופה דדוקא במכה שבגופה דעדיין המכה בגופה תלינן להמקילין אבל לתלות בימי נדתה שכבר עברה המכה לא תלינן (מנ"י וס"ט ס"ק פ"ב בשם מל"מ) וכן ראוי להורות (שהרי הש"ך מחמיר אפי' במכה שבגופה) ודוקא שלא ידעה בודאי שהחלוק היה נכתם מנדות דאז לא תלינן בג' ראשונים אבל אם ידוע לה שהחלוק היה נכתם מנדות אלא שנסתפקה אם נתוסף בה כתם אפילו בג' ראשונים תלינן דלמה נחוש שנתוסף בו כיון שהחלוק כבר אתחזק בכתמים אם לא שפשטה ולא לבשה בגד לבן בימי ספירתה דראוי לקנחה ואפילו אם פשטה אם היא אומרת שהיא מכרת אותן הכתמים בטביעות עין שהיו בו מנדותה נאמנת דאפילו ע"ה נאמנת במילי דאיסורי בט"ע שם (ס"ט בשם תשו' מ"צ ס"ק ע"ג) ועיין עוד לקמן בכלל קט"ז מדין תליות בג' ימים ראשונים ובכ"מ דאמרינן דתולה הכתם שהיה בבגד מקודם לזה ואעפ"י שהיתה לובשת בו מתחלת ז"נ רק שלא נודע לה מן הכתם עד לאחר ג' ימים ראשונים תולה דאזלינן אחר שעת המציאה ולא אחר זמן הלבישה דכיון דבדקה עצמה בכל יום כדין ונתחזק ע"י הבדיקות להטהורה תלינן אבל אם לא בדקה עצמה לאחר ג"י צ"ע וכן אם פשטה חלוקה בתוך ג"י ולא בדקה להחלוק ולאחר ג"י מצאה בו כתם שיכולה לתלות שבא עליה מעלמא לאחר ג"י אם היא בדקה א"ע (ס"ט ס"ק ע"ד):