ומ"מ אם יש לה מכה בצידי הרחם שמוציאה דם וכיוצא בו כגון אשה שרגילה שיוצא ממנה דם דרך בית הרעי ובשעת בדיקה יודעת שנוגעת שם אע"פ שהיה העד בדוק תולה בזה אם הוא שלא בשעת וסתה ואפילו אם היה משוך שגם זה נעשה דרך קינוח. ודוקא שלא בדקה עצמה מחמת איזה הרגש שקודם לה וא"כ כיון שלא הרגישה אין כאן איסור דאורייתא דאע"ג די"ל דהרגישה בשעת בדיקה תלינן דטעתה שסברה שהיא מרגשת ובאמת היה הרגשת העד וגם צריך שיודעת בודאי שנגעה שם וגם שרגילה שיוצא משם דם ואז תולה בזה אפילו יותר מכגריס (ט"ז ס"ק כ"ג ועיין בב"א סי" ז'):
חכמת אדם · סימן קי״ג, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.