במקום שכתבנו שאם נמצא שם כתם על בשרה טמא אפילו עברה בשוק של טבחים או אפי' נתעסקה בכתמים בידים אפ"ה לא תלינן בה אע"ג דאם נמצא על חלוקה אם נתעסקה בכתמים תלינן דמעלמא אתי אבל אם נמצא על בשרה לבד יש הוכחה לאיסור דאם איתא שהכתם בא ממה שנתעסקה בו הוי לה למצוא גם על חלוקה וכיון שלא מצאה על חלוקה מסתמא בא מן המקור ולכן אם מצאה גם על חלוקה ויש מקום לתלות שבא על החלוק מעלמא כדלקמן טהורה דתלינן שגם על בשרה בא ממקום אחר כיון שאין כאן הוכחה לאיסור (סעיף י"ב) ואפילו אם החלוק לא היה בדוק ל"א שהכתם היה על החלוק מקודם וזה שעל בשרה הוא מגופה אלא תלינן שגם על החלוק בא לה עתה ממה שנתעסקה בכתמים ומזה בא גם על גופה (ס"ט ס"ק ל"ה) וכן אפילו הכתם שעל חלוקה אינו נגד הכתם שעל בשרה טהורה שדרך החלוק להתהפך (ס"ט ס"ק י"ג):
חכמת אדם · סימן קי״ג, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.