מעוברת ומניקה אעפ"י שהיא רואה באותן העונות שהיתה רגילה לראות אעפ"כ אינה חוששת ותלינן במקרה. ומ"מ לענין זה גרע מזקינה שצריכה לחוש לראיה שתראה כדרך שחוששת לכל ווסת שאינו קבוע בין שתראה באותן עונות שהיתה רגילה או ליום אחר דזקינה אין לה דם בטבע משא"כ מעוברת ומיניקה שיש לה דם רק שהעובר מעכב (בט"ז ס"ק מ"ח עיין ס"ט). עבר זמן העיבור והנקה חוששת לווסת הראשון כגון אם היה ווסתה בר"ח חוששת לר"ח ראשון שתפגע ובהפלגה כשתחזור ותראה פ"א חוששת להפלגה שהיתה רגילה להפליג ודעת רוב הפוסקים דאפילו לווסת החודש ושאר ווסתות אינה חוששת עד שתראה פ"א (סי' ל"ג ל"ד):
חכמת אדם · סימן קי״ב, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.