חכמת אדם · סימן קי״ב, ל״ה

יש שקובעת ווסתן ע"י אונס כגון ע"י קפיצות או שאר מעשים שתעשה. ווסת זה אפי' אירע לה כן הרבה פעמים אינן נקבעים להיות כווסת קבוע אלא חוששת כשתעשה אותו מעשה ודינו כווסת שאינו קבוע אא"כ תקבענה לימים ג"כ ואז דינו כשאר ווסתות ודינו לכל דבר כווסת הגוף שביארנו לעיל סי' כ"ח אלא שבזה חלוק שבווסת הגוף אפילו ע"י פ"א צריכה לחוש כשיארע לה כן עוד הפעם באיזה זמן שיהיה דהטבע גורם כשיגיע הזמן לראות נולדו בה מקרים אלו אבל בווסת שע"י אונס אם קפצה פעם אחד וראתה אע"פי שחזרה וקפצה אינה צריכה לחוש כלל דאמרינן מקרה הוא ע"י אונס אבל לאחר שאירע לה כן ג"פ באיזו יום שיהיה בין שוין ובין אינן שוין צריכה לחוש מיהו נעקרת בפ"א כיון שלא קבעתה לימים ומ"מ צריכה לחוש גם בפעם ראשון לאותו יום דשמא היום גורם ולא הקפיצה וכן בפעם ב' צריכה לחוש משום הפלגה וכל דינו כדין ווסת הגוף אלא שבווסת הגוף אם פיהקה יום אחד קודם לזמן ולמחר ראתה אפ"ה אמרינן שקבעה לה דאמרינן שהיום גורם שפהקה מאתמול כיון שהטבע גורם כן משא"כ בקפיצות אפי' קפצה ב"פ ביום ידוע כגון בר"ח או בא' בשבת וראתה ובפעם הג' הקדימה לקפוץ ולא ראתה באותו יום אלא שראתה למחר קבעה לה ווסת רק לימים בלא קפיצה שהרי אין זה בטבע והרי נודע שהיום גורם ולא הקפיצה. ומיהו יש פוסקים דאף בזה דינו שוה לווסת הגוף וראוי לחוש ולהחמיר בין לענין לחוש ובין לענין עקירה כדלעיל סי' ט' (סעיף י"ז וי"ח):