שינתה ראיותיה ולא השוה אותם כגון שהיתה ווסתה לראות יום כ' ושנתה פ"א ליום ל' והשני לל"ב והג' לל"ד א"כ נעקר הווסת הראשון עכ"פ ולהפוסקים לעיל סי' ח' דבווסת הדילוג צריכה ה' ראיות א"כ לא קבעה זו עדיין ווסת אחרת לדילוג שהרי אין כאן אלא ד' ראיות כ' ל' ל"ב ל"ד וא"כ א"צ לחוש לל"ו משום דילוג רק שצריכ' לחוש להפלגה אחרונה לל"ד אבל הפוסקים לעיל דבד' ראיות קבעה ווסת וא"כ אע"ג דראית כ' אינו מן המנין כיון שהיה לה ווסת לכ' יום מ"מ כיון שהפליגה מכ' לל' א"כ כשחזרה וראתה אח"כ לל"ב דילגה ב' ימים ואח"כ דילגה מל"ב לל"ד וא"כ הרי יש כאן ג' דילוגים מכ' לנ' ולל"ב ולל"ד וא"כ קבעה לה ווסת לדילוגין וכבר כתבנו דלחומרא קיי"ל כשני הדעות וצריכה לחוש לנ"ו שמא הלכה כדעה זו ומ"מ צריכה לחוש גם להפלגת ל"ד שמא קיי"ל כדעה הראשונה א"כ עדיין אין לה ווסת קבוע (סעיף ט"ו ובש"ך) ואם חזרה לראות ביום הווסת הראשון חזרה לקביעות הראשון וחוששת לו תמיד עד שיעקר ממנה ג"פ וה"ה להפסיקה מלראות ג' עונות ואח"כ חזרה לראות ביום הווסת כל שלא שינתה בנתיים בג' ראיות אחרות ואחר כך חזרה לראות ביום הווסת הראשון חזרה לקביעתה הראשון וצריכה לחוש עד שתעקרנה ג' פעמים (סעיף ט"ו):
חכמת אדם · סימן קי״ב, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.