חכמת אדם · סימן ק״י, ו׳

אשה שיש לה מכה במקור אם יש לה ווסת קבוע ושמשה שלא בשעת ווסתה אעפ"י שאינה יודעת כלל שדרכה של מכתה שמוציא דם כיון שיודעת בוודאי שיש לה במקור מכה לא דיינינן לה לרואה מ"ת דאעפ"י שיודע' דדם זה מן המקור תלינן הראיות ע"י מיעוך האבר במכה מוציא דם (דכיון דיש פוסקים דס"ל אע"ג דווסתות דרבנן מ"מ ס"ל דכעין דאורייתא היא (עיין ש"ך סי' קפ"ה ס"ק כ"ג) וס"ל דאפי' הדם מחזקינן בדם מכה וא"צ אפי' ז"נ דאמרינן אורח בזמנו בא וכיון שעדיין לא הגיעה שעת ווסתה מוקמינן האשה על חזקת טהרה ואמרינן מסתמא דם מכה הוא ואפי' אינה יודעת כלל אם יש לה מכה עיין במרדכי הביאו הב"י והש"ך בס"ק כ' ואע"ג דלא קיי"ל הכי ולכן אם אינה יודע' שיש לה מכה דיינינן לה לרואה מ"ת מ"מ כיון דגם איסור זה שתאסור על בעלה מחמת שרואה מ"ת ג"כ אינה אלא מדרבנן דכיון דראתה הוי ליה כווסתות ולכן שלא בשעת ווסת סמכינן ע"ז שלא לאסור אותה על בעלה כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת) אבל עכ"פ צריכה ז"נ כיון שאינה ידוע לה שמכתה מוציאה דם ולענין ז"נ ה"ל ס' דאורייתא (ש"ך ס"ק כ') ובמקום שאין האשה יכולה לטהר ויש חשש עיגון אפשר דיש לסמוך על הרשב"א כפי שפירשו דבריו הב"י והד"מ והב"ח ושאר אחרונים ועיין בב"א סימן ד' דאפי' אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם דכיון דיש לה ווסת מותרת בין ווסת לווסת וכ"ש אם יש לה ג"כ כאב או שרואה מוגלא דזה הוכחה שיש לה מכה ואפילו להסוברים דכאב אינו כמכה מ"מ אם ידעה בודאי שיש לה מכה שהרגישה בהליכתה ובישיבתה או כדומה לזה רק שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם אם בכל פעם שכואב לה המכה מוציאה דם אזי מסתמא המכה היא שמוציאה דם (עיין ס"ט סי' קפ"ז דף י"א ע"א):