חכמת אדם · סימן ק״י, י״ז

ראתה ג"פ אחר לידה כגון שטבלה לאחר מ' ללידת זכר ופ' ללידת נקבה וראתה מ"ת ולאחר שספרה ז"נ וטבלה חזרה וראתה מ"ת וכן לאחר טבילה ג' ולא היה ביאת היתר בנתיים אעפ"י דנוכל לומר שראתה מחמת חולשת הלידה לא תלינן בזה אלא דינה כרואה ג' פעמים רצופים מ"ת ואסורה עד שתבדוק בשפופרת אבל אם אחר שראתה ג"פ אחר הלידה עברה ושמשה ולא ראתה אע"ג דחזרה לראות ג"פ רצופין אחר לידה שניה מותרת לשמש דכיון שהיה ביאת היתר בינתים הרי יש הוכחה שהראיות הראשונות לא היה מ"ת רק מכח חולשת הלידה הוכה הצדדין ואע"ג דלענין לטהרה לגמרי בלא ז"נ לא תלינן בזה מ"מ לענין לאוסרה על בעלה דאינו אלא מטעם ווסתות וקיי"ל ווסתות דרבנן תלינן בזה וכן אפילו ראתה כך אחר ג' לידות בכל פעם ג"פ רצופין אם עברה ושמשה בנתיים אפילו ראתה אחר לידה ד' ג"פ רצופים מותרת לשמש ול"א דתקבע ווסת עכ"פ תמיד אחר לידה דכיון דהיה תשמיש היתר בנתיים וקיי"ל דתשמיש היתר עדיף מבדיקת שפופרת ותלינן שהיה מן הצדדין לענין זה שלא תהיה כרואה מ"ת רק שצריכה ז"נ (וע' כ"ז באריכות בש"ך ס"ק ל"א ונק"הכ וכו"פ וס"ט) ואם טבלה בתוך ימי טוהר לזכר או לנקבה אע"ג דראתה ג"פ רצופים מ"מ צ"ע להוציאה מבעלה דאע"ג דהאידנא אין בועלין על דם טוהר מ"מ לענין להוציאה מבעלה לא מחזקינן להחמיר (ש"ך ס"ק ל"ב) והכו"פ מחמיר כיון דעל כל פנים מעין א' הוא והוחזקה לראות מ"ת מה לי דם טהור ומה לי דם טמא ומ"מ אם ראתה ג"פ מ"ת ונתעברה וילדה מותרת לשמש לאחר שתטבול בימי טוהר שלה דכולי האי י"ל דלא החמירו שמא תראה דאפי' אם תראה הא דם טוהר הוא ואם לא תראה י"ל דמותר לשמש אח"כ אפי' לאחר שעברו ימי טוהר שלה דכבר היה ביאת היתר בנתיים (כו"פ וס"ט):