ויזהר כל אדם שלא יורה כשהוא שתוי יין שנאמר יין ושכר אל תשת כו' ולהורות את ב"י. דהיינו רביעית יין חי שאינו מזוג. שתה כדי רביעית בלבד והיה בו מים כל שהוא או ישן מעט או הלך כדי מיל כבר עבר היין ומותר להורות אבל ביותר מרביעית אפילו מזוג או שינה מעט או דרך מוסיפין בשכרותו אלא ישהה לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר שבעולם. בי"ט או בסעודה גדולה כגון מילה ונשואין ופורים וכיוצא בזה במקומות ששותין הרבה אסור להורות כל היום עד למחר. ואם נתן דעתו כבר ע"ז פסק הדבר מותר להורות בין לאיסו' בין להיתר ודוקא בסתם אבל אם בריא לו שכבר סר יינו מעליו מותר לשיכור ללמוד תורה אפילו הלכות ומדרשות והוא שלא יורה ואם היה חכם וקבוע להוראה לא ילמד שלמודו הוראה היא (ש"ך ס"ק י"ט):
חכמת אדם · סימן ק״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.