אע"פי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו היינו משום שהוא מתיר בלשון מותר לך או מחול לך שהלשון משמע שעוקר מעיקרא אבל האב והבעל דכתיב והפר לה אביה וכן הפר בעלה ולשון הפרה משמע שמפר מעכשיו ולא עוקר מעיקרא ולפיכך אינה צריכה שום חרטה שאפילו אינם מתחרטים מפירים לה ולפיכך אפילו נדרו ונשבעו ע"ד רבים יכול להפר שכשם שאין דעתה מעכבת מלהפר אע"פי שרוצה בנדר מ"מ גזרת הכתוב הוא שיכול להפר ה"ה דאין דעת הרבים מעכב ואפילו אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לידור עד"ר אינו כלום כיון דסתם אשה ע"ד בעלה נודרת ותלה הכתוב הפרתה בבעל יכול לחזור ממה שנתן לה רשות וכן האב (ש"ך ס"ק ד' ובסימן רכ"ח ס"ק ע"ו):
חכמת אדם · סימן ק״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.