הנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל ה"ז שבועת שוא ועל כרחו חל עליו תקנת הקהל ולא מיבעיא כשהיה תקנתם קודם לשבועתו אלא אפילו אם נשבע תחלה כגון שנשבע על איזה דבר שלא לגלותו ואח"כ נתנו הקהל חרם ברשיון הממשלה חייב להגיד וי"א דאם הוא דבר שעשו לסייג ולגדר לדברי תורה א"צ התרה כלל לשבועתו ואם הוא בענין מסים וכיוצא בו צריך התרה וי"א דלעולם חייב להתיר שבועתו ולקיים תקנת הקהל (שם ועיין ט"ז ס"ק מ"ב וש"ך ס"ק צ"א):
חכמת אדם · סימן ק״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.