מי שנשבע לשלם לחבירו אעפ"י שלא הי' חייב לשלם לו מ"מ חייב לשלם מכח שבועתו (שם) והוא בעצמו חייב למכור כל מה שיש לו אפילו חלוק ומכנסיים ואבנט לפרוע לבעל חובו ויתפלש באפר ולא יעבור על שבועתו ולא נקרא אונס לפטור משבועתו בעוד שיש לו ברשותו איזה דבר למכור אפילו עד שוה פרוטה ותקיעת כף הוי כשבועה (ח"מ ססי' צ"ז ובבה"ג שם) עיין במל"מ פ"ה מהל' שבועות הל' כ':
חכמת אדם · סימן ק׳, נ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.