הנשבע לחבירו לפרוע לו ביום פלוני והגיע הזמן והמלוה איננו בעיר אם המלוה דר באותה העיר פטור עד שיבא המלוה או שלוחו אבל צריך שיהיה המעות בידו באותו יום ואינו רשאי להוציאם אבל אם היה המלוה דר בעיר אחרת בשעה שנשבע לו צריך להוליכו למקום המלוה דאדעתא דהכי נשבע תחלה וי"א דאפילו אם עקר דירתו ממקום למקום אם אינו רחוק מן המלוה יותר מבתחלה צריך להוליכו אחריו (ח"מ שם סעי' ח'):
חכמת אדם · סימן ק׳, נ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.