הנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני יכול להתירו שלא ע"פ חכם שיאמר הריני כאלו התקבלתי (שם סעי' ל"ט כדלקמן בכלל שאח"ז סי' כ"ט) יעיין בסי' רנ"ח בש"ך ס"ק כ"ג). ודוק' כשאומר לו הריני כאלו התקבלתי אבל כשאינו אומר כאלו התקבלתי אלא שמאריך לו הזמן ואם לא יפרע לו לזמן שהאריך יעבור על השבועה שנשבע לא מהני דדוק' כשמבטל חבירו השבועה לגמרי מהני אבל בזה עדיין השבועה קיימת ואם חושש המלוה שאם יאמר התקבלתי לא יסלק לו עוד הלוה לא מהני שישבע לו הלוה תחלה שיפרע לזמן אחר דהוי שבועתו שוא שהרי עדיין שבועה ראשונה קיימת שיפרע לו מקודם אלא צריך המלוה לומר לו הריני כאלו התקבלתי על מנת שתשבע לפרוע לזמן אחר ואם לא ישבע גם התקבלתי לאו כלום הוא (לבוש וצ"ע אם מהני שיאמר הריני כאלו התקבלתי על מנת שתפרע לי לזמן פלוני):
חכמת אדם · סימן ק׳, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.