הנשבע שלא לעשות דבר פלוני שלא ברשות פלוני כגון שלא יסע מאותו מקום בלא רשותו וכיוצא בו כיון שנתן לו אותו פלוני רשות א"צ להתיר שבועתו ואפילו אם לא שמע מפיו אלא שכתב לו בכתב ידו ומכיר חתימתו סגי שהרי לא שיתף חבירו בנדרו ודומה כאלו נשבע שלא יעשה איתו דבר עד אותו זמן שיגיע אותו זמן א"צ התרה (סעי' ל"ח בש"ך ס"ק צ"ט) ואם נשבע על דעת חבירו מבואר לעיל כלל צ"ד סי' ט':
חכמת אדם · סימן ק׳, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.