אין מתירין שום נדר עד שיחול ויבא לידי קיום אפילו יש לחוש למכשול הנודר דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה משמע אחר שהנדר בא לכלל עשיה אז אמרינן דאחרים מוחלין לו לפיכך היה נודר או נשבע בניסן שלא יאכל בשר ל' יום מר"ח אייר ואילך אינו יכול להתיר נדרו עד שיגיע ר"ח אייר ואז יחול הנדר שמחויב לקיימו ואז יכול להתירו ואעפ"י שדבר זה תלוי בזמן והזמן ממילא בא ולכן י"א שיכולין להתירו אף בניסן מ"מ בדאורייתא אזלינן לחומרא: ומכ"ש אם אינו תלוי בזמן אלא במעשה כגין שאמר אם אעשה דבר זה יאסר עלי בשר או שאמר קונם בשר עלי אם אעשה דבר זה כיון שלא אסר עליו עשיית דבר ההוא והדבר ההוא אינו אסור עליו רק שתלוי ברצונו ולכן א"א להתירו עד שיעשה אותו דבר ויאסר באכילת בשר ובזה כ"ע מודים שהרי אפשר שלא יחול כלל הנדר שמא לא יעשה אותו דבר (סימן רכ"ח סעיף י"ז ובד"מ סי' רכ"ט יש כאן ט"ס וצ"ל כיון שאין תולין בתנאי מתירין ובלבוש שכתוב אם לא אעשה דבר זה לזמן פלוני לא ידעתי למה כתב לזמן פלוני וכן כתב בט"ז כמו שכתבתי וכן הוא בנדרים ע"ט קונם שאני עושה לפיך אם נהנית לאבא):
חכמת אדם · סימן ק׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.