אין מתירין נדר שיש בו נדנוד עבירה אפילו אינו אלא איסור דרבנן כגון לשחוק ואם יש מכשול בנדר זה כגון שיש לחוש שיעבור בלא התרה להרבה פוסקים אפ"ה אין מתירין לו ודוקא שאין לו אומנות אחרת אבל מי ששוחק לפעמי' יכולין להתירן וכן אם צריך לשחוק מחמת שאינו בריא כדי שירוח לו מתירין לו ובדיעבד שהתירו לו נדר של דבר איסור י"א דלא מהני התרתם וי"א דמהני (סעי' ט"ו) ונ"ל דאם היה נדר דאורייתא כדלעיל כלל צ"ב או שנשבע א"כ אזלינן לחומרא ואם אמר אני נודר שלא לשחוק דאינו אלא מדרבנן (ואפי' למאן דס"ל לעיל שם דהוי יד לנדר וידות הם דאורייתא מ"מ הוי דבר שאין בו ממש) אפשר דבדיעבד אם התירו לו מהני אבל אם הזכיר הדבר ששוחקין בו כגון קארטין וכיוצא בו הוי נדר דאורייתא (לרמב"ן דהוי יד לנדר) ועיין לעיל כלל צ"ז סימן ה' מהו בכלל שחוק:
חכמת אדם · סימן ק׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.