ריאה דאוושא ר"ל שנשמע בה הברה כשנופחין אותה אם ניכר המקו' שממנו נשמע ההברה מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו אם מתנדנד בידוע שהיא נקובה וטרפה ואם לא ניכר המקום מושיבין אותה במים פושרין והם כחמימות הרוק אבל לא בחמין דמכווצי וסותם הנקב ובקרירי לא דמטרשי ר"ל מקשים אותה וסותמין הנקב ולכן צריך דוקא פושרין ונופחין אותה אם בצבץ טריפ' ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח מהלך בין ב' הקרומים ומפני זה נשמע בה קול הברה בשעת נפיחה וכשרה (וענין הכלי עיין בש"ך ס"ק ז' ובפ"ח סי' ל"ז ס"ק ל"ו ולכן נ"ל דאין אנו בקיאין בבדיקה וכמש"כ הש"ך בשם אגודה ואפ"ה בי"ד סי' קפ"ח לא הגיה רמ"א דאין אנו בקיאין וע"כ צ"ל דסמך על מה שכתב הרבה פעמים דבכל דבר שצריך מדינא בדיקה אין אנו בקיאין וא"כ הכא נמי) והת"ש כ' דאפי' ידעינן מקום דאוושא כיון דמדינא צריך בדיקה אין אנו סומכין על בדיקתינו:
חכמת אדם · סימן י׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.