חכמת אדם · סימן י׳, ט״ז

צמקה והיא אינה כמו יבשה דסימן הקודם דהתם דנפרכת בצפורן אפילו מקצתה טרפה אבל צמקה היינו קרוב ליבשה ואינו נפרכת בציפורן לכן בעינן דוקא כולה או רובה אם מחמת בני אדם שהפחידוה טרפה ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת ארי' וכיוצא בזה כשרה ואם הדבר ספק בודקין אותה כמבואר בש"ע סימן ל"ו סעי' ט"ו (גם בזה א"א בקיאין) ואם צמקה אונה שלימה מניחין אותה במים וממשמשין בה או יתן מים לתוך הקנה ואם תחזור לבריאותה כשרה ואם אינה חוזרת לבריאותה טרפה דכיון דצמקה אונה שלמה הוי כחסר האונ' ולא דמי לצמקה הריאה מקצתה דכשר דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון (ש"ך ס"ק כ"ט) ואם יש ריעותא על צימוק של מקצת הריאה הוי ב' לריעותא (שהרי הב"ח מטריף בצימוק מקצת כמש"כ הש"ך ס"ק כ"ט) ואמנם מצאתי בס' לבושי שרד סי' ל"ה אות א' ס"ק כ' וז"ל מדין צמקה הריאה דטרפה כל שאינו לא בתורת ניקב ולא בתורת חסרון ונ"מ בצמקה הריאה מקצתה ויש עלי' עוד איזו ריעותא דלא הוי תר"ל והשיג על הפמ"ג בזה והאריך בראיות מגמ' ופוסקים דטרפות דצמקה הוא רק שאינה יכולה להניף על הלב ואינו טריפות מצד עצמו וכן איתא בתב"ש סי' ל"ו סק"פ דטריפות דצמקה שאינה ראוי' לעשות מלאכתה להניף על הלב כראוי א"כ עכ"פ בהפ"מ יש לסמוך עליהם ולא מיקרי ריעותא לענין תר"ל וע' בלבושי שרד):