חכמת אדם · סימן י׳, י״ב

הריאה שאירע בה מקרה שנפחוה ונמצא בה מקו' אטום כל שהוא שמשמושה קשה ומראיתה כמראית הריאה אלא שאין רוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה מביאין סכין וקורעין הקרום לבד ולא בשר דאל"כ יצא הרוח כשיחתוך האטום ושמא משם ולמטה מטומטם ולכן קורעין רק הקרום לבד סמוך ממש למקום האטום ואם נמצא בה ליחה או דם עכור או הבשר נרקב כשרה שמחמת דברים אלו לא עלתה בנפיחה ובחיי הבהמה הי' אפשר לדברים האלו לצאת מן הבהמה ואם לא ינמצא בה אחד מדברים האלו נותנין עליו מעט רוק או נוצה אם מתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם ואם לאו טרפה שהריאה בחיי הבהמה מרחפת על הלב ואם יש בה אטום אינה יכולה להכניס הרוח ולהניף: ולא מקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר ריאה אלא שאינו עולה בנפיחה אבל אם מראהו דומה למוגלא אינו אלא טינרא וכשר בלא בדיקה ואף באטום יראה תחילה ליתן הריאה במים פושרין או ליתן מים פושרין תוך הקנה לנענע אותה או למשמש הרבה במקום האטום ולשפוך אחר כך מה שבתוך הקנה ואם עולה אח"כ בנפיחה כשרה ואפילו כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק ע"י שפופרת שיעלה המקום האטום בנפיחה יש להכשיר (סעי' ט') והטעם דאטום טרפה לר"מ משום נקב ולרשב"א כיון דאינו יכולה לרחף על הלב סוף שתינטל הלב. ונ"מ לענין ב' לריעותא כגון סרכא או בועה על האטום לר"מ הוי ב' לריעותא ולרשב"א אין עדותן מכוונת וכשר כדלעיל ריש כלל ט' ומיהו אנן קיי"ל כטעם ר"מ: