חיי אדם · סימן ס״ח, ב׳

שלא יהיה המצוה בזויה עליו ויש בזה ג' תנאים. (א) שלא יעשנו בקלות ראש ובדרך בזוי וילפינן מדכתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר וקבלו חז"ל דר"ל במה ששפך יכסה דהיינו כשם ששחט ביד כך יכסה ביד ולאו דוקא ביד אלא ע"י כלי שהרי גם השחיטה היתה ע"י כלי אלא לאפוקי שלא יכסה ברגל שהוא דרך בזיון (בשבת כ"ב ברש"י אבוהון דכולהו דם משמע שהוא דרשה גמורה מדאוריי'): (ב) שלא יהיה בזויה עליו מצד איכות עשיית המצוה ומכבד גופו יותר מן המצוה כגון שמתיירא שיתלכלך ידו או גופו ע"י המצוה ולכן לובש בתי ידים על ידיו (כמו שצווחה העזרה על כה"ג דכריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ועיין בא"ח סי' תרנ"א סעי' ז'). (ג) וכן אסור ליהנות מן המצוה זמן מצותה ולכן אסור להשתמש בציצית כ"ז שהם קבועים בטלית (סי' כ"א). וכן אסור להסתפק מנויי סוכה (תרס"ז) ולאכול האתרוג או להריח בהדס של לולב (תרנ"ג) ולהשתמש בנר חנוכה ואפי' להדליק נר חול מנר של חנוכה אסור (תרע"ד). ואפילו מנר של בית הכנסת אסור מדינא אלא שנוהגין להקל דלב ב"ד מתנה עליהם (קנ"ד) וכ"ז הוא כדי שלא תהיה המצוה בזויה עליו: