ואם לש העיסה בלילתה רכה במים ואח"כ אפה בתנור או אפילו שאפה במחבת בלא משקה כעיסה שאופין ממנו מולייתא שקורין (בלינצעש) ואף שמערבין בו קצת ביצים זה בטל ברוב במים ואף שמושחין המחבת במעט חמאה וכיוצא בו שלא תשרף העיסה זה לא חשוב כלום וא"כ הוי לחם גמור ומברכין המוציא ובר"המז ואפילו טגנו בשמן ואפאו אח"כ דינא הכי אך אם דקין מאד אזי בודאי אין להם דין לחם אלא דין כסנין (כדאי' בסי' ג') אבל אם אין דקין מאד ראוי שלא לאכול כדי שביעה אלא בתוך הסעודה דאף שממלאין אותן אחר האפיה בגבינה ומטגנין בחמאה זה אינו מועיל לבטל מתורת לחם והסופגנין שקורין (פאמפושקעש) או (שירניצקעש) שבלילתן רכה אפילו אם נילושין במים כיון שמטגנין אותן בחמאה ושומן אפילו אכל כדי שביעה מברך במ"מ ועל המחיה. (והויזן בלאזין) דהיינו שמגלגלין עיסה הנילוש' במים בלילתה עבה ואח"כ מטגנין במשקה יש לו דין המבואר בסי' ו' ואם נילוש ג"כ במשקה או שהם דקין מאד דינן כמו בסי' ג' (שם):
חיי אדם · סימן נ״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.