חיי אדם · סימן נ״ד, ו׳

אם לש עיסה בלילה עבה במים ואח"כ טגנה בשמן או דבש או שבשלה אם יש בכל חתיכה כזית אפשר דזה הוא תואר לחם. וא"כ יש בזה ס' די"ל כיון שהיה עיסה בתחילה אעפ"י שבשלה או טגנה אעפ"כ תורת לחם עליו וא"כ אפי' יאכל אחר הבישול אפי' פחות מכזית מברך המוציא וגם י"ל כיון שמעולם לא היה לחם גמור וא"כ כיון שבשל או טיגן בטל מתורת לחם לגמרי ואפילו יאכל כדי שביעה מברך במ"מ ועל המחיה. ולכך ראוי ליזהר שלא יאכל רק בתוך הסעודה או שיאכל עכ"פ כזית מלחם גמור כדי שיברך המוציא ובה"מז וא"צ לברך על עיסה זו. ובדיעבד אם אכל פחות מג' ביצים יברך על המחיה ואם אכל כדי שביעה מחוייב ליטול ידיו ולברך המוציא על לחם גמור ויאכל כזית כדי שיברך ברה"מז (משא"כ בסי' ה' דמקצת אחרונים כ' דיש להם דין כסנין לגמרי אבל הכא לא הכריעו כלום) אך נוהגין אף לכתחלה לברך במ"מ ועל המחיה אם לא אכל כדי שביעה ודוקא שיש בכל חתי' כזית אבל אם אין בכל חתי' כזית לא עדיף מלחם גמור בסימן י' אבל לעיל בסי' ה' בלש במי ביצים כמו אלו שקורין (אייער בייגליך) אין חילוק אם יש בכל א' כזית או לא דדוקא בבישול י"א דמבטל מתורת לחם משא"כ באפיה דאדרבה ע"י האפיה נעשה לחם רק מצד הביצים יש לומר דמבטל מתורת לחם וא"כ אין חילוק אם יש בכל אחד כזית או לא (שם):