אכל מהם שיעור שדרך שאר בני אדם לקבוע עליו סעודה קבוע דהיינו סעודת ערב וצהרים (כ"כ בש"ל) והיינו שאם אכל מהם בלא ליפתן ישער שאילו אכלו אחרים שיעור זה בלא ליפתן היו שבעים ואם אכל עם דבר אחר ללפת ישער גם כן אילו אכלו אחרים עם דברים אחרים ללפת. ואפילו אכל אותן בלא לפתן ושבע ממנו ואילו אכלו אחרים בלא לפתן לא היו שבעים כיון שעכ"פ אם היו מלפתין אותן עם דברים אחרים היו שבעים והוא ג"כ עכשיו שבע. ולכן צריך נט"י ומברך המוציא ובהמ"ז ואפילו אם אכל כבר מעט ונמלך לאכול כדי שביעה צריך נט"י והמוציא וברה"מז אבל אם אין בדעתו עתה לאכול אלא מעט אע"ג דבין הכל יהיה כשיעור ויברך אחריו ברה"מז מ"מ א"צ נטילת ידים והמוציא כיון שלא יאכל כשיעור (סימן קס"ח ובמגן אברהם):
חיי אדם · סימן נ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.