המומין כיצד. מי שיש לו מום בפניו או בידיו שהם עקומות או עקושות ומי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעות וסומא אפי' בא' מעיניו לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ואם הוא דש בעירו שרגילים ומכירים אותו שיש בו מום ואפי' אינו עירו רק שבא לשם להיות סופר או מלמד ומשרת כיון שהיה שם למ"ד יום חשוב דש בעירו ומותר אבל אם בא באקראי אפי' שהה שם ל' אסור (פ"ח א"ר דלא כב"ח). ומ"מ נ"ל בזה אם היה בב"הכנ בשעה שקוראין כהנים ועקר ברצה יעלה. וכן אם היו ידיו צבועות לא ישא כפיו ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר ואם מנהג המקום שהכהנים משלשלים הטלית על פניהם ומכניסים ידיהם תחת הטלית מותר בכל המומין דאז לא יסתכלו אבל אם אין המנהג כן אעפ"י שרוצים הכהנים עכשיו לשנות את מנהגם אסור דמ"מ כיון שרואים שמשנים מנהגם יסתכלו בהם:
חיי אדם · סימן ל״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.