חיי אדם · סימן ל״א, ל״ה

אם נדבקה אות לאות אם נשתנה צורת האות לגמרי צריך להוציא אחרת אבל אם לא נשתנה לגמרי בענין דמהני לגרור ביניהם בין שנדבקת בראשה אי באמצעיתה או בסופה כיון שא"צ לעשות מעשה בגוף האות קיימא לן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ודינו כאלו היה כבר נגרר ואפילו בשבת שא"א לגרור מכח איסור שבת ומ"מ כיון שאינו מחמת הספר אלא איסור שבת רביע עליו א"צ להוציא אחרת (ט"ז בשם הב"ח בסי' ל"ב ומ"ש המגן אברהם בסי' קמ"ג ומיהו הרשב"א כו' כונתו דלא היה לו לב"ח לכתוב דכדאי הוא הרשב"א אלא הטעם דלא קיי"ל פרשב"א בזה דלא מכשיר אלא בסופה כדאיתא בסי' ל"ב אבל סברא זו שכתב הרשב"א אתי' ככ"ע) וביתור אות או תיבה צ"ע אם שייך גם בזה כל הראוי לבילה כו' ובנ"א כתבתי בשם א"ר דגם בזה אמרינן הראוי לבילה ונ"ל דמ"מ כיון דאינו אלא משום דכדאי הרשב"א לכן לא יקראו אלא ז' קרואים והז' יהיה מפטיר ומ"מ נ"ל דביתר אות דוקא ביתר אות מתחלת התיבה או בסופה כגון ויאמר וכיוצא דבזה שייך ראוי לבילה דבחול היה גורר האות אבל אם הוא באמצע תיבה כגון ויאאמר שאם היה מגרר האות היתה נחלקת התיבה ופסול בזה לא שייך ראוי לבילה. ונ"ל דאם נטף שעוה על אות או תיבה כיון דהעיקר דתיבה א' מותר לקרות בע"פ כשר וא"צ להוציא אחרת (דע"כ אין שום פסול לס"ת שהרי בתפילין כשר כדאיתא במגן אברהם בסי' ל"ב ואי אי' ה"ל שלא כסדרן וא"כ ה"נ כל הראוי לבילה כו' ואיסור שבת רביע עלי' וע' בהל' שבת במלאכת מוחק בנ"א סי' ב'):