יִתְרוֹ היה כהן מדין וחותנו של משה. כאשר ברח משה ממצרים, ישב על באר במדין ועזר לבנות יתרו; יתרו קירבוֹ, ונתן לו את בתו צִפֹּרָה לאישה (שמות ב). משה רעה את צאן יתרו, ובעת רעייתו נגלה אליו ה' בסנה (שמות ג).
לאחר יציאת מצרים בא יתרו אל מחנה ישראל, הביא עמו את צפורה ואת שני בני משה, ושמח על כל הטובה שעשה ה' לישראל, ״בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם״ (שמות יח).
יתרו ראה שמשה יושב לבדו לשפוט את העם כל היום, ויעץ לו למנות ״שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת״ שישפטו את העם, ומשה שמע לעצתו (שמות יח). בתנ״ך הוא דמות של גֵּר המכיר בגדולת ה'.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של יִתְרוֹ בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.