לוֹט בֶּן הָרָן היה אחיינו של אברהם, ועלה עמו מחרן אל ארץ כנען (בראשית יב). כשרבו רועיהם, נפרדו, ולוט בחר את ״כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ הפורייה, ונטה עד סדום (בראשית יג).
כשנשבה לוט במלחמת המלכים, יצא אברהם והצילוֹ (בראשית יד). מאוחר יותר הכניס לוט את שני המלאכים אל ביתו בסדום ונהג בהם חסד, ואנשי העיר הקיפו את הבית (בראשית יט).
המלאכים הוציאו את לוט ואת בנותיו מן העיר בטרם הפיכתה, והזהירו לבל יביט אחור; אשתו הביטה ״וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״. לוט ישב במערה, ומבנותיו נולדו מואב ובן עמי, אבות מואב ועמון (בראשית יט). בתנ״ך הוא סמל הניצל בזכות אברהם.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של לוֹט בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.