חַנָּה היתה אשת אלקנה, והיתה עקרה שנים רבות. בעלותה לשילה התפללה במר נפשהּ, ונדרה, ״אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ... וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו״ (שמואל א א).
עלי הכהן ראה את שפתיה נעות בלא קול וחשבהּ שיכורה, אך כשהסבירה, בירכהּ. חנה הרתה וילדה את שמואל, ״כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו״ (שמואל א א).
כשגמלה את הנער הביאתו אל עלי לשרת את ה', ונשאה תפילת הודיה, ״עָלַץ לִבִּי בַּה'... אֵין קָדוֹשׁ כַּה'״ (שמואל א ב). בתנ״ך היא סמל התפילה מעומק הלב.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של חַנָּה בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.