חיי אדם · כלל ס״ג

דין שאר ברכות שמברכין על הראיה ועל השמיעה:הרואה אילנות טובות ובריות טובות נאות מכל עם ועם אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו ודוקא פעם ראשון כשרואה אותם ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אא"כ היו נאים מהם (ונ"ל מה שאין אנו נוהגין לברך ברכה זו וכן אין אנו מברכין על כושי וננס משום דאין מברכין אלא בפעם ראשון שהשינוי גדול עליו כדאיתא בש"ע סי' רכ"ה וכבר כתב המגן אברהם בשם רדב"ז גבי שהחיינו אם לא בירך באכילה ראשונ' שוב אינו מברך ונ"ל דה"ה בכל הברכו' דכמו דהתם הברכה הוא על השמחה וכבר עברה ה"ה בכולם וכיון שאנו רגילין תמיד בזה אין לנו שינוי גדול):

כשרואה אילנות מלבלבין ולאו דוקא בניסן מברך בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם ואם לא ראה עד שכבר יש בהם פירות אבל אין ראויין עדיין לאכילה מ"מ יברך אבל אם כבר גדלו הפירות עד שראויין לאכילה אין מברכין ברכה זו כן נ"ל (רכ"ו):

על הימים ועל ההרים הגבוהים המפורסמים בעולם מחמת גבהם מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית:

הרואה קשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר (ומצאתי בספר א' שמו נעלם ממני שאין להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה):

הרואה חמה בתקופתה והוא מכ"ח לכ"ח שנה ותקופת ניסן אז בתחלת ליל ד' אז כשראה אותה ביום ד' בבקר אומר בא"י אמ"ה עושה מ"ב ומצותה לכתחלה בבקר ובדיעבד עד ג' שעות ביום ובשעת הדחק עד חצות (א"ר בשם מע"מ) והיתה שנת תקע"ג ותהיה אי"ה שנת תר"א ה' יזכנו לברך אותה בירושלים בקבוץ גליות:

הרואה מלכי הארץ מברך בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם ומשמע בגמרא דאף סומא מברך (מגן אברהם) וכתב הפמ"ג שאר ברכות הראיה אין הסומא מברך רק על המלך דניכר כבודו אף לסומא כו' וסוף דבריו שאפשר דוקא סומא שראה מימיו אבל סומא מבטן אמו אף המגן אברהם מודה שאינו מברך וראוי שסומא מברך בלא שם ומלכות ומצוה להשתדל לראות המלך אפילו מתבטל מלימודו:

על רוחות הם סערות גדולות שאין מצויין תמיד וזה אינו מתחיל בלילה ועל הזיקין שנראה כאלו כוכב רץ ממקו' למקום ועל הברקים ועל הרעמי' אם הם תכופים יחד מברך על שניהם בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית או בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם ואם ראה הברק מתחלה נוהגין העולם לברך עושה מעשה בראשית ועל הרעמים שישמע אח"כ שכחו וגבורתו. מ"מ אם הרעם בא תוך כדי דבור לאחר הברק נ"ל דאין מברך עליו (עיין א"ר) ועל הבליצין שהם בלא רעם כלל רק מחמת חום שמעתי שאין זה ברקי' הנזכרי' בגמ' ואין מברכין עליו. וכל זמן שלא נתפזרו העבים די לו בברכה אחת ואם נתפזרו העבים מברך עוד הפעם:

הרואה חכם גדול בתורה מישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו הרואה חכם גדול בחכמת העול' מברך בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לב"ו (אע"ג דבזמן הזה אין לנו דין ת"ח מ"מ לענין זה אף בזמן הזה מי שהוא מופלג בתור' מברך עליו ברכה זו וכן מוכח בטור שכתב על ברכת חכם הרזי' דאין לנו מי שראוי לזה בזמן הזה מוכח אבל ברכת חלק מחכמתו שייך אף בזמן הזה וכ"מ מש"ע שכתבו):

אם לא בירך תוך כ"ד מראיית הברק או הרעם אינו מברך כלל דעל מה יברך

הרואה מרקוליס שנעקר' או בבל או ביתו של נבוכדנאצר מברכין כמבוא' בש"ע (סימן רכד) והרואה מקום שנעשו בו נסים לאבותינו כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואשתו של לוט וכיוצא באלו מבואר נוסח הברכה בש"ע (סימן רי"ח ובסי' רכ"ד):

הרואה קברי ישראל מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וכו':

על שמועות רעות מברך ברוך דיין האמת. ודוקא כשמצטער על אותו שמועה וראוי לברך על אדם ת"ח שמת וראוי להצטער ולבכות ולברך בשם ומלכות וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם. כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהוא שמחה לו (סי' רכ"ב):

מברך על הטובה הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבוא לו רעה ממנו כגון שמצא מטמון וירא שמא ישמע השר ויקח כל אשר לו. וכן מברך על הרעה דיין האמת אע"פ שיבוא לו טובה ממנה כגון ששטף נהר שדהו אף על פי שאח"כ הוא לו לטובה שהשקה את שדהו (שם):

הרואה את הכושי או ננס או שאר בני אדם שהם משונים ואת הפיל ואת הקוף מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות:

הרואה אדם שנשתנה ונעשה חיגר או שנקטעו ידיו או שנעשה סומא ומצטער עליו מברך עליו בפעם ראשון שראה אותו דיין האמת:

כל הדברים שמברכין על הראיה אם רואה אותם בתוך ל' יום אינו מברך וכן כשרואה אותו מלך אבל אם רואה מלך אחר אפילו בתוך שלשים יום מברך:

כתב הב"ח בשם ס' האשכול השמר לך לראות קניגאות והאנח. והצטער על חורבן ירושלים והתפלל להקב"ה על זה מלבד שיש בכל זה מושב לצים ואפילו הוא של ישראל ואמרו חז"ל במס' עבודת כוכבים י"ח ע"ב דרש ר"ש בן פזי אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ההולך לטרטיאות ולקרקסיאו'. פרש"י פלטין וכל דבריה' כשהם נאספי' לשחוק וללצון וכל מעשיה' לשם שחוק ושמחה ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות נ"ל דר"ל כמו שעושין בלאנזירער שהוא מרקד על החבל וכן שאר מעשי' שעושי' ע"י תחבולות וע"ש בגמ' גודל האיסור של ליצנות. ובעו"ה אנשי דורינו אפילו הלומדים אינם נזהרים מזה ומדברים דברי ליצנות ואין לו לאדם רק לדבר ד"ת או משא ומתן שהוא חייו כמו שאמרו שם שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסאות אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה: