חיי אדם · כלל קע״ז

הזורע הקוצר המעמר הדש הזורה הבורר הטוחן המרקד הלש והאופה:זריעה אסורה במועד בכל ענין ואם היה כבר זרוע וצריך להשקותו במים אע"ג דגם זה תולדה דזורע מ"מ יש בו ענינים שהתירו בהם כגון אם יפסדו הזרעים וכן ירקות שרוצה לאכלן במועד יכול לדלות מים להשקותן כדי שיגדלו ויהיו ראוים למועד אע"ג שהוא טורח גדול לצורך המועד התירו לפיכך אם אינו רוצה לאכלן במועד רק כדי להשביחן אסור ואפילו המשכה בלא הדלאה אסור (מ"א וט"ז) וכיון שאין דינים אלו מצוים בינינו לא כתבתים ומבוארים בש"ע (סי' תקל"ז):

קצירה אסורה במועד ואפילו כשקוצר ענפי האילן לתקן האילן אסור ואם צריך לענפים להאכיל לבהמה צריך לעשות היכר כגון שיקוץ כולם מצד אחד (תקל"ז) אבל כשצריך למועד מותר לפיכך מותר לקוץ עצים ממחובר ולעקור כשות שראוי להטיל בשכר ולעקור שומשמין לאכול הגרעיני' וכן כל מיני ירקות ופירות שרוצה לאכול במועד מותר לתלוש וכ"ז דוקא מה שצריך למועד. ומ"מ אין צריך לצמצם אלא עושה בהרוחה ואם יותיר יותיר ובלבד שלא יערים לומר לאחר שתלש אלו יאמר באלו אני רוצה כיון דאין אחד משובח מחבירו ומ"מ אם הערים מותר (סימן תקל"ג מ"א ס"ק ב') ואם ליקט פירות והותיר וירא שיתעפשו מותר לכבשם. אבל אסור ללקט תחלה כדי לכבוש ואפילו לא ימצא לאחר המועד דמלאכה גמורה לא התירו משום זה דאין זה דבר האבד. ואסור לקצות אילן אא"כ צריך לבשל ולחמם הבית וכיוצא בו אבל לצורך נסורת שלו אסו' (שם) (א"ר וכן הוא בגמ') ולענין ביקוע עצים נוהגין להכין הכל מעי"ט אם לא במקום הפ"מ אבל ביד מותר (שם):

ומ"מ אם יש לו גן אצל גן של נכרי וגדר אחד להם והנכרי לוקט פירות שלו בח"המ ואם לא ילקט הישראל גם פירו' שלו יפסיד יכול גם הישראל ללקט את שלו דהוי דבר האבד ואם ירא שיתעפשו מותר לכבשם כיון דהוא דבר האבד ולא עוד אלא שאם אין לו כלים במה לכבוש מותר לעשות חביות וכל צרכיו בלא שינוי אם אי אפשר בענין אחר ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד (סי' תקל"ז):

אסור לקצור שדהו בח"המ אם אינו נפסד אם יעמוד לאחר המועד ואם אין לו מה יאכל אפילו מוצא בשוק לקנות אין מצריכין אותו ליקח מן השוק אלא קוצר ומעמר וזורה ובורר כדרכו ובלבד שלא ידוש כדרכו אלא בשינוי והנ"מ שאין צריך אלא לו לבדו אבל אם הוא צריך לדוש לצורך רבים דש כדרכו (שם) ומותר לחלוב הבהמות אפילו שלא לצורך המועד אע"ג דהוי מלאכה גמור' כמו דש דהוי כדבר האבד שמכחיש הבהמה (תקל"ג):

וכן מותר לטחון ולרקד ולעשות שכר לצורך המועד אפילו כיון מלאכתו דבצורך אכילה מותר לכוין מלאכתו במועד ואפילו יש לו לחם מותר לטחון לאפות פת חמה דפת חמה עדיף וה"ה בשכר אם החדש עדיף ובלבד שלא יהיה ערמה בדבר לעשות יותר בכונה ואם הערים מותר לאכלו אבל אסור לטחון אם יש לו קמח דאין שבח בקמח שנטחן היום או מימים רבים (שם):

נ"ל דאפילו אם יש לו פת נקיה מותר לאפות פת קיבר אע"ג דביו"ט אסור בח"המ מותר ובלבד שצריך עכ"פ גם כן קצת במועד ועושה בהרוחה ואם יותיר יותיר ובשעת הדחק כגון שלא יוכל לאפות תיכף לאחר המועד יש לסמוך להתיר לאפות על ידי שצריך קצת להערים ולעשות בכוונה יותר כיון שהערמה זו אינו ניכר כ"כ וכ"ש כשעושה פת אחד או לעקוך אחד גדול שאין בו אלא טורח א' דנ"ל דמותר לכ"ע:

אם אינו צריך לקצור או שאר מלאכות רק מעט לצורך המועד ואינו מוצא מי שיקצור או יטחון לו מעט מות' לקצור ולטחון הרבה דכ"ז הוא לצורך אותו מועט שצריך (ריטב"א בשם רבו שקבל מרמב"ם):