ישראל קדושים · פרק ח׳, י״ד

וזה טעם מ"ש דהקדים שקליהם לשקליו של המן בקטרוגיו נגד קדושת ישראל שמצד עצמם ומצד תולדתם חשב שיוכל הוא לקלוט הקדושה הנשפעת מלמעלה לנפשות דבני ישראל מאחר שלדעתו ככל הגוים בית ישראל ואין הם ראוים לכך, וחשב שזרע עשו ראוים להיות במקומם כי הם כנגדם זה לעומת זה שעל כן היו תאומים מטיפה אחת וכן איתא בברא"ר ע"פ כולו כאדרת שער דגם עשו כולו ראוי למלוכה כמו כל ישראל בני מלכים אך הם מצד מלכות שמים, ואלו מצד מלכות זדון שמהרה תעקר שהוא רק לשעה וסופם כעור מן אדרי קיט שילהט אותם היום הבא שהוא הלהבה והאש דבית יעקב ויוסף ולא ישאר מהם כלום לא וגו'. והתחכם אותו רשע לקנותם מאחשורש, שחשב שבזה יהיו קנוים לו כדין עבדים ממש להיות כל מה שקנה עבד קנה רבו. ואף קנייני הרוחניות דעבד שייך לרבו כמבואר ממ"ש (יומא ע"ה.) במן שהוא לחם מן השמים שמאלכי השרת אוכלין דעומרו של עבד היה נופל לבית רבו דמאחר שעצמותו קנוי לו הרי אין לו שום מציאות מצד עצמו רק הכל לרבו על כן גם כל שפע מן השמים שיורד לו הוא לרבו. ובזה חשב שיוכל לקלוט כל שפע קדושה רוחניות השייך להם. אבל הקדוש ברוך הוא הקדים שקליהם דעל ידי זה הם מתייחדים עם דודם, ועל ידי זה נעשים חירות מכל ואין במציאות לקנותם לעבדים גמורים היינו בעצמותם ועצם נפשותם כלל. כי עבד עברי אין גופו קנוי כלל. ואפילו יהי' חטאו גורם מה שגורם עד שיוכרח לימכר לעבד מכל מקום עצמיותו אין נמכר. ועז"נ והתמכרתם וגו' ואין קונה, היינו שאי אפשר ואין במציאות לקנות כלל וזהו סיום כל התוכחה דאחר כל מה שעבר עליהם אין מציאות שימכרו להיות נקנים לקנין עצמיות כעבד כלל לפי שקניינו יתברך קודם כמו שאמרו כי לי בני ישראל עבדים ואצלו אנו כאמה העברי' שכסף מקנתה הם כסף קדושי' וסוף לייעד לאישות. כי צורם מכרם ואמרו ז"ל זה אברהם אבינו ע"ה צור מחצבתם שהוא בחר במלכיות וח"ו שמכרם למלכיות, רק הוא מכרם להקדוש ברוך הוא כמוכר בתו לאמה ולא לאישות כשיחטאו ואין ראוים ליחוד גמור עדיין רק מקודם לשעבוד אמה ואז הסגירם ה' למלכיות, כי הם עבדיו כמו שאמרו נבוכדנצר עבדו. וי' נסיונות דאברהם אבינו ע נעשו במ"ת י' דברות לישראל וכמו שאמרו ז"ל במשל די' מרגליות ואבדה ואמרה ליה השושבין הרי אביה הפקיד בידך י' מרגלית. כי הם גם כן ממש מרגליות כמותם ואז הוו לכסף קידושין. אלא דעדיין לא נגמר לנשואין עד לעתיד כידוע. ואחר חטא העגל שאבדו המרגליות דקדושין בא מצות השקלים לחזור ולעורר היחוד כנ"ל וביהודה מיחדין את הארוסות גם כן כדי שיהי' לבו גס בה ועל דרך זה הם כל יחודים שבעת הגלות כמנהג יהודה.